האותנטיות היא מילת המפתח של בית הטקילה קלאסה אזול הפועל מאז שנת 2000, אז המייסד ארתורו לומלי שם לו כמטרה לייצר את הטקילה המשובחת ביותר, וזה עוד הרבה לפני שהתחלנו לדבר על בקבוקי הקרמיקה בעבודת יד בהם ממלאים את הנוזל היוקרתי. “היה לי רעיון לעשות משהו שונה”, אומר לומלי, “ישבתי יום אחד והסתכלתי על הרגל של שולחן גוטי. אם אתה מסתכל על הבקבוקים שלנו, הם נראים בדיוק כמו אותה הרגל בצורה הפוכה”
אומנם מטה החברה ממוקם בסן פרנסיסקו, אך את הטקילה מייצרים בעיירה המקסיקנית ההררית סנטה מריה קנצ’סה המונה סה”כ כ1,750 תושבים. מבין 180 העובדים במזקקה של קלאס אזול, 80% הן נשים צעירות ללא השכלה שגדלו בעוני. המזקקה מספקת לכלל העובדים שתי ארוחות ביום, הסעות, מעונות יום ושכר לימוד אוניברסיטאי במטרה לתת לעובדיה אפשרות להתקדם בחייהם. מקומות העבודה שהמזקקה יצרה סיפקו דלק שער להנעת הכלכלה המקומית. קהילת סנטה מריה מייצגת את חזון המזקקה הלא הוא “לחגוג את הקסם של התרבות והאמנות המקסיקנית, תוך כדי שינוי חיים באמצעות מעורבות חיובית.”
בשנים האחרונות המזקקה החלה להרחיב את טווח ההפצה של המותג מעבר לגבולות ארה”ב ומקסיקו, כמו גם פתיחה של חנויות בוטיק ושיתופי פעולה מעניינים למשל עם המכון האירופי לעיצוב שבמילאנו שם הציגו ליין של מנורות, מראות ומוצרים אחרים המורכבים מבקבוקי החרס הייחודים של המזקקה. פעולות אלו נועדו “לחלוק את ההיבטים ההיסטוריים, התרבותיים והמפוארים של מקסיקו עם העולם.” כך אומר לומלי, ונראה כי זה משתלם: קלאסה אזול הניבה הכנסות של 55 מיליון דולר בשנה שעברה, והכל בלי לקחת סנט אחד ממימון חיצוני.
לומלי, שגדל בגואדלג'ארה במדינת חליסקו המקסיקנית, נכנס לעסקי ייצור משקאות חריפים בשנת 1997 כשהיה בן 24. לאחר לימודיו בקולג 'הוא פתח בר,
רק כדי לגלות שזה לא מה שהוא רוצה לעשות בחייו, "שנאתי לעבוד עם בחורים שיכורים," הוא אומר.
מה שכן הוא הכיר בתקופה זאת את הוגו לונה ווסקס וביחד הם החלו להכין ולמכור פונץ' רימונים על בסיס טקילה,
בשנה שלאחר מכן הם יצאו עם טקילה בשם אל טפרוצ'ו. שני המוצרים לא נחלו הצלחה.
במאמץ לגלות מה הוביל לכישלון, לומלי חזר ללימודים בשנת 1999 ובזמן שלמד שיווק, הוא הבין את זה.
הם היו צריכים להתחיל מחדש עם אריזה חדשה ולגוון את השווקים והלקוחות שלהם. ווסקס לא חשב שהעסק שווה את המאמץ, ולכן לומלי קנה את חלקו בחברה והמשיך בכוחות עצמו.
בשנה שלאחר מכן למד לומלי את אומנויות ייצור הקרמיקה והטקילה, וכך החזון של החברה הלך והתגבש.
הוא רצה למלא את הטקילה האיכותית ביותר בבקבוקים הכי יפים ומושקעים בתעשיה, השאלה שנותרה היתה איך לקרוא למוצר?
בסוף שנות התשעים טלנובלה מקסיקנית בשם אזול טקילה הייתה התוכנית הפופלרית ביותר במדינה, לומלי היה צופה הדוק של התוכנית וחשב שהשם "אזול" (המילה הספרדית לכחול) מושלם לחזונו.
הוא נסע למקסיקו סיטי כדי לרשום את השם, רק כדי לגלות שהוא כבר נלקח. לומלי התלבט לגבי הוספת מילה נוספת ולבסוף המילה "clase" (מעמד) צצה לראשו, וככה נולד Clase Azul.
בשנת 2000 יצא לשוק בקבוק הטקילה של המותג "קלאסה אזול רפוסדו" שיושן במשך 12 חודשים בחביות עץ אלון.
בשנת 2001 לומלי הוצג בפני תומאס זלדיבר, אמן שעבד עם בעלי מלאכה בסנטה מריה בכדי לייצר עבודות קרמיקה בטמפרטורה גבוהה, אלו שלימים יהפכו לבקבוקים האייקונים של קלאסה אזול..
לומלי קיבל השראה מיצירותיו של זלדיבר והם החליטו לעבוד יחד.
קלאס אזול מתגאה בחיבור העמוק של המותג לקהילה ובהצלחתה היא מפיצה את הקסם התרבותי של מקסיקו לעולם.
