היסטוריה:
ההיסטוריה של The Glenrothes מתחילה בסיפורם של שני גברים יוצאי דופן. ג’יימס סטוארט, איש החזון שראה בעיני רוחו את המזקקה החדשה שיקים בעיר Rothes. ובכומר וויליאם שארפ, מי שהיה איש הכספים שגייס את הממון להגשמת חלומו של סטוארט.
כחובב וויסקי, שאף סטוארט להקים מזקקה בעיר הולדתו, כזו שתוכל לייצר וויסקי פירותי ועדין יותר בהשוואה למתחרים. כאדם שמבין בוויסקי, הוא ידע שלעץ ולזמן ישנה חשיבות מכרעת על הטעם הסופי של המוצר ואיכותו. לכן, תוך שהוא נמנע מפשרות, הוא יצר תהליך זיקוק קפדני. מבלי לחסוך בכלום, אפילו לא בדקה אחת פחות מהנדרש.
גם העץ, או כפי שהוא כינה אותו “הקסם של העץ”, הינו תהליך ארוך ומוקפד שמקורו באמני עץ מקומיים המביאים כל אחד את ניסיונו ועולמו הוא.
לאחר משבר כלכלי ארצי בשנת 1878, כומר הקהילה, וויליאם שארפ, נחלץ לעזרת המזקקה שהייתה פרנסתם המרכזית של רבים מתושבי העיירה באזור ספייסייד. הוא פנה למנהיגי הקהילה וגייס 600 פאונד, סכום שהספיק על מנת להשמיש את המזקקה. ובדצמבר 1879, התזקיק הראשון זרם במזקקת The Glenrothes.
לנגד עיניו של סטוארט, איש החזון שלנו, עמדו 4 עקרונות: מקור מים סמוך וזמין, זיקוק איטי מהמקובל, חביות עץ אלון שיושן בהן יין שרי ושימוש בצבעיו הטבעיים של הוויסקי בלבד.
המזקקה:
ללא שלט מהודר וללא מרכז מבקרים מזקקת The Glenrothes מתמקדת במה שבאמת שם אותה על המפה – הוויסקי. צידה האחד הוא מפעלי הייצור, תערובת מאלט שנבחרה בקפידה מגיעה לשלב סינון נוסף בו היא נשקלת לפני תהליך הטחינה. מי מעיין טהורים משטח האחוזה מצטרפים על הלתת הטחון לשלב המיצוי והבישול ולבסף התססה. התערובת מועברת לדודי הנחושת לשלב הזיקוק. הדודים, בעלי המבנה הייחודי הינם בעלי צוואר ארוך במיוחד. השילוב שבין זיקוק איטי לבין מבנה הדוד יוצרים וויסקי פירותי ועדין.
בצידה השני של המזקקה התזקיק הצעיר נמהל במי המעיין וכעת הוא מוכן למילוי בחביות עץ אלון שיושן בהן יין שרי.
